<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף יח:</h2>
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף כ.</h2>
גרסינן בפרק מי שאחזו (ע"א.) אם לא יגיד ונשא עונו פרט לאלם שאינו יכול להגיד ואמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב אמר ליה אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. והא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדיות בעדות אשה דאקילו בה רבנן. ירושות ירושת בנו הבכור. משאות ומתנות דידיה. אבל דעלמא אפילו בקרקע לא מסהיד כלל לא בכתיבה ולא בבדיקה אפילו שומע ואינו מדבר. אבל לגבי מקח וממכר ולענין גט דכולי עלמא הרי הוא כפקח לכל דבריו אבל אינו שומע ואינו מדבר קיימא בתנאי ואפסיקא הלכתא במאמר גט. ושמעינן מינה שאין לעדים לכתוב עדותן באגרת ולשלוח וכן כתב רבינו שלמה בפירוש החומש, ובירושלמי (פט"ז דיבמות ה"ז) הכי מוכח מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ר' בון אמר אין משיאין את אשתו מתניתין מסייעא לר' ירמיה על פי עדים ולא על פי כתבם ולא על פי תורגמן ולא עד מפי עד. ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכותה על פי כתבן משיאין. ומתניתין מסייעא לר' בון בר כהנא. יפה כח עדים מכח השטר וכח השטר מכח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח עדים שהמלוה בעדים גובה מנכסים בני חורין והמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים. ורבינו יעקב אמר מנהג הוא לשלוח עדותן באגרת והא דירושלמי כגון ההוא דאמרינן (כתובות כ"ד:) מהו להעלות משטרות ליוחסין שכתוב בו ביום שמת פלוני לוה פלוני מפלוני מנה. והא דמי שאחזו (ע"א.) דוקא שאינו ראוי להגיד כגון אלם שאינו יכול לדבר ואי נמי פקח דלא דכיר אבל פקח דדכיר עדותו עדות בכתב כדאמרינן (מנחות ק"ג:) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ומסתברא דהא דירושלמי לא דמיא לעדות בכתב דההיא לאו הגדה היא ולא ידיע בעל ההגדה ולא מצי למימר זה כתב ידי אבל היכא דידיע דמצינן למחקר כיון דראוי להגדה הוא מקיימין ליה לכתב ידן וכשר. ודמי למחאה בפני שנים דכותבין עדותן ומודיעין למערער.
גרסינן בפרק שני דכתובות כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ור' יוחנן אמר אף על פי שאינו זוכרה מעצמו כלומר שאינו זוכר שיהא לו עדות בדבר וכשרואה הכתב נזכר שהיה עד בדבר וזהו שמעיד על פי הכתב בכל ענין העדות אבל אם אינו נזכר כלל היינו מפיהם ולא מפי כתבם. ורבינו שלמה פירש אף על פי שאין זוכרה שאינו זוכר כל העדות אלא זוכר קצת מן העדות. ואם כן רב הונא דקאמר והוא שזוכרה מעצמו שזוכר כל העדות פשיטא אלא כדפרישית. אמר רבא שמע מינה מדר' יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ומנשי חד מנייהו מדכר ליה חד לחבריה ומדכר אבל לעצמו לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו. וקיימא לן כרבא אליבא דר' יוחנן. ורבינו אבן מגש כתב עד כאן לא פליגי אלא היכא דמדכר ליה בתר הכי מיהו לא אדכר ליה הוא מעצמו אבל אי לא מדכר ליה כלל אלא דסמיך אשימוש השטר וכל שכן למסמך אחבריה ליכא למאן דאמר דהויא עדות. והא דאמרינן התם שמע מינה האי סהדותא עד שיתין שנין מדכר ליה טפי לא מדכר ליתה אלא גבי טומאה אבל בעלמא אפילו טובא. ירושלמי (פ"ב דכתובות ה"ד) אתיא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. וברירנא ליה בשער ראשון. ומסתברא מדקאמר ר' יוחנן אף על פי שאין זוכר עדותו משמע שאינו זוכר עדותו כלל ואף על פי כן מעיד כדפרישית טעמא על מנה שבשטר הוא מעיד.
<h2>דף כב:</h2>
תנו רבנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר' יוסי אומר תצא כו' ואוקימנא בשנשאת לאחד מעדיה ובאומרת בריא לי ואמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואמר רב פפא תרגומה בעד אחד ואוקמה רב אשי דאמ' עכשיו מת עכשיו גרשה מיתה ליכא לברורה גירושין איכא לברורה דאמרינן לה אחוי גיטך. וקיימא לן כותיה הא לא אמר הכי לא שנא מיתה ולא שנא גירושין היכא דקא מכחשי אהדדי אם נשאת לא תצא. ולית הלכתא כר' מנחם בר' יוסי לא במיתה ולא בגירושין. והני מילי דנשאת לאחד מעדיה אבל לעלמא תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי ותצא. תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא וכו' ואוקמה רב פפא בעד אחד ודינא הכי הוא. ומסתברא מדלא קא משני ליה לעולם תרי ותרי נינהו ורישא כיון דתרווייהו בפנויה קא מסהדו אוקים אתתא אחזקה דפנויה ולא תצא [אם נשאת לאחד מעדיה] וסיפא נמי אוקמה אחזקה דאשת איש ותצא שמע מינה דהלכתא פסיקא היא דלא אמרינן אוקמה אחזקה דהיתרא כיון דאיכא הכחשה דתרי ותרי נינהו ואם נשאת לעלמא תצא נשאת לאחד מעדיה לא תצא בין במיתה בין בגרושין בין בקדושין כרבנן. והני מילי דאיהי אמרה לא נתקדשה אי נמי נתגרשה אבל אמרה נתקדשה שויא נפשה חתיכה דאיסורא. ודוקא דאמרי סהדי בפני עדים קבלה קדושיה וגירושיה ביום פלוני וסהדי אחריני מכחשי ואמרי והלא האשה ביום פלוני עמנו היתה ולא נתקדשה. ורב אשי אמר לעולם תרי ותרי נינהו ואיפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואפילו נשאת לאחד מעדיה שמשנה שלימה שנינו בעדיות (פ"ב מ"ב) לא ראינוה אינה ראיה ואשמועינן דאף על גב דדיירי כולהו בחד חצר נמי לא אמרינן אי איתא דקדיש קלא אית לה למילתא. והלכתא לא ראינוה אינה ראיה כלל וכן (נדה ח'.) לא שמענו אינה ראיה. והיכא דאמרי סהדא אנן הוינן תמן ודייקנא במילתא שפיר ולא חזינן קדושין וגירושין צריכא עיונא אי אמרינן ביה לא ראינוה אינה ראיה. ומסתברא דלא אמרינן לא ראינוה אינה ראיה אלא היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר אחת וכהאי גוונא לאו הכחשה היא אבל היכא דתרווייהו בהדי הדדי קיימי כי אמר לא ראיתי כאילו אמר לא ראית דקא מכחיש ליה. והוה ליה כעד אומר ראיתי ההורג ועד אומר לא ראיתי דתנן גבי עגלה ערופה (סוטה מ"ז.) והויא ליה הכחשה. ובתשובות עדים שהעידו בבית דין וחזרו והעידו בחילוף בית דין מלקין אותן ועדות הראשונה [קיימת] והאחרונה בטילה.
<h2>דף פה.</h2>
בפרק הכותב ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה וכו'. וכתבי רבוותא דחזיא דמפקא שם שמים לבטלה. ואמר רב פפא השתא דאמור רבנן קים לי בה מילתא היא כגון אבא מרי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה ולא מיפרע מיניה אלא בשבועה אף על גב דאית ביה נאמנות אי נמי בשודא דדייני. וכתב רבינו אלפס והאידנא לית ליה לדיין למימר קים לי בגויה ולית לן לאפוכי שבועתא ולאורועי שטרא אלא בעדות ברורה אבל על פי עדות אדם נאמן מחמיצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיצא הדין לאמיתו.
